טוב, הגיע הזמן לקטר קצת.
מראש אני מבהירה, שלא תבינו אותי לא נכון; אני אוהבת מאד את מתחם נחלת בנימין, השכונה שבה אנחנו גרים, אמנם לא באותה מידה שאני אוהבת את השכונה הקודמת שלנו - נוה צדק, אבל עדיין. זו שכונה מיוחדת ויפה, יש לה אופי שונה מהרגיל, לא רק בגלל המדרחוב אלא גם ובעיקר בגלל הבניינים המדהימים במתחם , שלל החנויות ובתי הקפה וכמובן יריד האומנים בשלישי ושישי.
אבל.
ויש אבל גדול.
כמות הבליינים השיכורים שעוברת במתחם הזה בשעות הלילה היא עצומה והרעש איום ונורא, לפחות בחמישי-שישי וגם באמצע השבוע מדי פעם. אנשים לא מודעים לעצמם מדברים ושרים (כן שרים!) בקולי קולות, מתפרעים ומשתוללים, הרבה פעמים גם מלכלכים, ובעיקר מפריעים לכל דיירי המתחם לישון. אני יודעת שכולם סובלים מהתופעה הזו בגלל שהיא מתחילה להיות מטופלת על ידי ועד השכונה. אבל עד עכשיו המשטרה לא ממש עושה את העבודה שלה בשמירת הסדר הציבורי ואנחנו סובלים. כולנו.
מה שעוד מוסיף לבעיה הזו היא העובדה שהמתחם מואר בלילה כמו איצטדיון כדורגל, מה שנותן לעוברים והשבים תחושה של "אמצע היום" , מן תחושת בטחון מזויפת שבגלל שהכל מואר כנראה שכולם ערים פה והחיים ממשיכים להם כמו בכל שעות האור, כך שאפשר לדבר בקולי קולות, לצעוק, לשיר, להתגלגל מצחוק ולהצטלם על ערימה של ארגזי קרטון (!!!).
הלילה היה פשוט שיא השיאים מבחינת הרעש וכמות השיכורים שהפיקו אותו, עד כדי כך שהתקשרנו למשטרה בערך 6-7 פעמים, כשבאחת הפעמים אנחנו מתלוננים על שני שיכורים שכמעט תקפו את ראול ברחוב כשהוא ירד להשתיק אותם, ולא בפעם הראשונה לאותו לילה.
והמשטרה? חדלי אישים זה understatement. "שלחנו ניידת ולא מצאנו כלום" זו בערך התשובה הממוצעת שאנחנו מקבלים מהם. כאילו דה!? כשבאים חצי שעה אחרי האירוע בטח שלא תמצאו כלום!!! דפוקים!!!
כשחיפשנו דירה חלופית לדירה בנוה צדק, רצינו לגור במקום שקט, כי התופעה של הרעש בלילות היא אחת הסיבות המאד עיקריות שהחלטנו לעזוב את הדירה שהיתה לנו. באמת שחשבנו שנחלת בנימין תהיה שקטה יותר בלילות. מי ידע בכלל שכל כך הרבה שיכורים ופסיכים עוברים במתחם בלילות? מי תאר לעצמו שזה מה שיהיה, ועוד אחרי ששאלתי את הדיירת הקודמת לנו אם הלילות במתחם שקטים או רועשים והיא די הסתירה את גודל הזוועה, מן הסתם כדי שניקח את החוזה במקומה.
לסיכום: אכזבה. ואחת גדולה. אני מרגישה מרומה. מרגישה שנפלתי מן הפח אל הפחת. הרעש בנוה צדק עוד היה נסבל לעומת מה שקורה בנחלת בנימין. מה גם שהבית היה גדול ונוח יותר, מאפשר יותר פרטיות ואירוח , וגם היו לי את החתולים בכניסה לבית שזה בכלל היה צ'ופר ענק מבחינתי. היום אני מסתפקת בליטוף חתולים מזדמנים...
את הדירה אני אמנם אוהבת ובמהלך היום היא מאד נעימה וכיפית, כשהרעש הסביבתי הוא נורמלי ובגדר הסביר.
אבל מאכזב ועצוב לי כי זה מוציא לי את החשק לחיות במקום הזה, למרות שלפני חודש וחצי רק עברנו.
מראש אני מבהירה, שלא תבינו אותי לא נכון; אני אוהבת מאד את מתחם נחלת בנימין, השכונה שבה אנחנו גרים, אמנם לא באותה מידה שאני אוהבת את השכונה הקודמת שלנו - נוה צדק, אבל עדיין. זו שכונה מיוחדת ויפה, יש לה אופי שונה מהרגיל, לא רק בגלל המדרחוב אלא גם ובעיקר בגלל הבניינים המדהימים במתחם , שלל החנויות ובתי הקפה וכמובן יריד האומנים בשלישי ושישי.
אבל.
ויש אבל גדול.
כמות הבליינים השיכורים שעוברת במתחם הזה בשעות הלילה היא עצומה והרעש איום ונורא, לפחות בחמישי-שישי וגם באמצע השבוע מדי פעם. אנשים לא מודעים לעצמם מדברים ושרים (כן שרים!) בקולי קולות, מתפרעים ומשתוללים, הרבה פעמים גם מלכלכים, ובעיקר מפריעים לכל דיירי המתחם לישון. אני יודעת שכולם סובלים מהתופעה הזו בגלל שהיא מתחילה להיות מטופלת על ידי ועד השכונה. אבל עד עכשיו המשטרה לא ממש עושה את העבודה שלה בשמירת הסדר הציבורי ואנחנו סובלים. כולנו.
מה שעוד מוסיף לבעיה הזו היא העובדה שהמתחם מואר בלילה כמו איצטדיון כדורגל, מה שנותן לעוברים והשבים תחושה של "אמצע היום" , מן תחושת בטחון מזויפת שבגלל שהכל מואר כנראה שכולם ערים פה והחיים ממשיכים להם כמו בכל שעות האור, כך שאפשר לדבר בקולי קולות, לצעוק, לשיר, להתגלגל מצחוק ולהצטלם על ערימה של ארגזי קרטון (!!!).
הלילה היה פשוט שיא השיאים מבחינת הרעש וכמות השיכורים שהפיקו אותו, עד כדי כך שהתקשרנו למשטרה בערך 6-7 פעמים, כשבאחת הפעמים אנחנו מתלוננים על שני שיכורים שכמעט תקפו את ראול ברחוב כשהוא ירד להשתיק אותם, ולא בפעם הראשונה לאותו לילה.
והמשטרה? חדלי אישים זה understatement. "שלחנו ניידת ולא מצאנו כלום" זו בערך התשובה הממוצעת שאנחנו מקבלים מהם. כאילו דה!? כשבאים חצי שעה אחרי האירוע בטח שלא תמצאו כלום!!! דפוקים!!!
כשחיפשנו דירה חלופית לדירה בנוה צדק, רצינו לגור במקום שקט, כי התופעה של הרעש בלילות היא אחת הסיבות המאד עיקריות שהחלטנו לעזוב את הדירה שהיתה לנו. באמת שחשבנו שנחלת בנימין תהיה שקטה יותר בלילות. מי ידע בכלל שכל כך הרבה שיכורים ופסיכים עוברים במתחם בלילות? מי תאר לעצמו שזה מה שיהיה, ועוד אחרי ששאלתי את הדיירת הקודמת לנו אם הלילות במתחם שקטים או רועשים והיא די הסתירה את גודל הזוועה, מן הסתם כדי שניקח את החוזה במקומה.
לסיכום: אכזבה. ואחת גדולה. אני מרגישה מרומה. מרגישה שנפלתי מן הפח אל הפחת. הרעש בנוה צדק עוד היה נסבל לעומת מה שקורה בנחלת בנימין. מה גם שהבית היה גדול ונוח יותר, מאפשר יותר פרטיות ואירוח , וגם היו לי את החתולים בכניסה לבית שזה בכלל היה צ'ופר ענק מבחינתי. היום אני מסתפקת בליטוף חתולים מזדמנים...
את הדירה אני אמנם אוהבת ובמהלך היום היא מאד נעימה וכיפית, כשהרעש הסביבתי הוא נורמלי ובגדר הסביר.
אבל מאכזב ועצוב לי כי זה מוציא לי את החשק לחיות במקום הזה, למרות שלפני חודש וחצי רק עברנו.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה